כבת הדור השלישי לניצולי שואה, אני לא צריכה לספר לכם שטיול משפחתי ליער השחור בגרמניה הופך את הבטן. סבתא וסבא שלי כבר לא בין החיים, אני תוהה מה הם היו אומרים על זה...
אז כך שברגשות מעורבים יצאנו לדרך.
אחרי טיסה של 4 שעות למינכן ומשם עוד 4 שעות נסיעה בתוך ציור, הגענו למקום ציורי עוד יותר.
לאורך כל הטיול לא יכולתי להפסיק לצלם, אם דברים שהם השראה לעיצוב או דברים שהם השראה לצייר כשאחזור לארץ.
והיו שם פריטים ורהיטים עתיקים יפהפיים: מכבש ישן, תנור וכלים עתיקים, מתלים של קרניים צבעוניים ועוד.... כמה השראה (:
אה, וכמובן שגם צילמתי צילומים משפחתיים 🙂 הדבר המוזר ואולי קצת מצחיק שבהרבה מהדברים בנוף הציורי הזה, הרגשתי הקבלה לקיבוץ שבו חיו סבי וסבתי ובו גדלה אימי (ממנו גם ברחה). הקיבוץ שבו אני רציתי לחיות, אבל אף פעם לא התאפשר לי (אלא רק בחופשת הקיץ הגדולה).
בתים חדי קומה, של אנשים יגעי כפיים שבונים דברים בעצמם, ומרחבים של דשא ירוק, צמחיה והרבה מאוד שקט. שקט שנכנס לתוך הגוף והנשמה ופשוט ממלא אותך ברוגע.
גם פה, כמו באוסטריה ובהרבה ממדינות אירופה, הדלתות והחלונות הם דריי-קיפ, בדיוק כמו שאני אוהבת – ראו פוסט קודם שלי בנושא
כל השבוע נסענו לא מעט, כי כדי להגיע למקומות מענינים ויפים נדרשה נסיעה של שעה שעתיים ולפעמים אף יותר. ואני שלא כל כל אוהבת לבלות על הכביש, למדתי ליהנות גם מזה, בזכות הנוף המשכר.
נסענו למפלים בגרמניה ובשוויץ, לקולמר הציורית בצרפת, שם גם טעמתי מאפים צרפתיים מדהימים בטעמם.
היינו בתערוכת עיצוב נהדרת של חברת דורוויט, על חדר האמבטיה של המחר (כנסו לפוסט נפרד) , וגם במוזאון המעוצב והמדהים של BMW במינכן (כנסו לפוסט נפרד על התערוכה ואיך זה קשור לאוספים)
גלשנו במזחלת מהר גבוה- פעמיים, כי בפעם הראשונה אני הייתי קצת בפאניקה, ואין כמו הפעם השנייה כדי להיכנס לפרופורציות וגם ליהנות.
בילינו יום שלם בפארק אירופה, פארק שעשועים נחמד. אך בדיעבד היינו מוותרים על התענוג ונהנים יותר מטיול בתוך הציור שבו חיינו כל השבוע.
מידי פעם בטיול אני חושבת לי, סך הכל חיים טוב פה בגרמניה, מה בכלל רצו מהיהודים.
אחד הדברים המדהימים, מעבר לדיוק שלהם, לנקיון ולסדר בכל מקום, הוא שבשעה 18:00
בערב הכול נסגר וכולם הולכים הביתה למשפחה שלהם. מסעדות מעטות נשארות פתוחות עד 21:00 או 22:00. נראה שהם חיים את החיים הפשוטים והטובים ולא נמצאים במירוץ כמונו. וכן הדשא פה ירוק, ממש ירוק יותר. תראו בתמונות...
אחרי כל הטיולים חזרנו אל מלון כיפי מהסוג הישן, כזה שמברכים אותך בכל פעם שפוגשים אותך, ושחשוב להם שאתה מרוצה ונהנה. מלון אותו מנהלים זוג גברים חביבים וחייכנים במיוחד, שבעצמם הכינו לנו קפה בבוקר ולפעמים גם את החביתה.
ביום האחרון נסענו למינכן חזרה, נסיעה של 4 שעות, ללילה אחרון לפני הטיסה שתהיה למחרת בבוקר.
תוך כדי נסיעה בנוף הציורי המהמם הזה, התגנבה מחשבה למוחי והתחלתי לצחוק בקול רם בלי שאף אחד מבין למה. אל תשפטו אותי, אבל, חשבתי עלינו, העם היהודי, שהוא כמו הילד המקופח והחלש במשפחה עם הרבה ילדים, שתמיד מציקים לו והוא תמיד מקבל פחות ומרגיש מקופח ופחות אהוב. אז כדי לעודד ולהרים לו את הביטחון ההורים אומרים לו, שהוא, הוא הנבחר והוא זה שקיבל זבת חלב ודבש.
אז זהו, חוזרים הביתה לארץ שלנו – כי אין כמו בבית ❤
תודה רמי 😊 שמחה שאהבת
תודה על השיתוף, תמונות יפהפיות